קוולריה רוסטיקנה והליצנים בהפקת ענק

המופע מוצג בשפה האיטלקית עם כתוביות ברוסית ובעברית. הקשר הווקאלי וינה-תל אביב והתזמורת הסימפונית ירושלים גאים להציג קוולריה רוסטיקנה/הליצנים בהפקת ענק עם 150 משתתפים מנהל מוזיקלי: דייויד ארונסון | מנצח: פטר ולנטוביץ' בימוי: רוזמרי דנציגר | מנצח המקהלה: אסף בנרף הקשר הווקאלי וינה-תל אביב הינו אחד ממוסדות האופרה החשובים בישראל. הוא היחיד שמשנע הפקות מלאות של אופרה ברמה בינלאומית גבוהה ברחבי הארץ למען הקהל שוחר האופרה באשר הוא. ואכן, תשואות הקהל הגודש את האולמות, מעידות על הצלחתו הגורפת של המפעל התרבותי החשוב הזה. ההנאה הצרופה והחום שבו התקבלו האופרות "נישואי פיגרו" ו"העטלף" נותנים לעושים באמנות הזאת כוח ומרץ לפנק את הקהל הנפלא הזה בעוד ועוד הופעות אופרה איכותיות. בהפקה שלפנינו תוצגנה שתי האופרות הקצרות "הליצנים" I pagliacci מאת רוג'רו ליאונקוולו Ruggiero Leoncavallo ו"קוולריה רוסטיקנה" Cavalleria rusticana מאת פייטרו מסקאני Pietro Mascagni שתי האופרות הן מפניני האופרה האיטלקית האהובות ביותר על קהל חובבי האופרה. מקובל שצמד האופרות הזה מבוצע בערב אחד, כשמשך כל אחת מהאופרות הוא כשעה וכל אחת מהן מחולקת לשני חלקים על ידי אינטרמצו אינסטרומנטלי; שתיהן שייכות לסוגה הנקראת "וריזמו", שמתאפיינת בריאליזם חריף ומציגה את רגשות האדם באופן העמוק ביותר באמצעים מוזיקאליים ודרמטיים טוטאליים. ליהוק אופרות הווריזמו דורש זמרים עם קולות דרמטיים גדולים ואיתנים המסוגלים להעביר את הרגשות המתפרצים מעמקי הנפש. להפקת הקשר הווקאלי וינה-תל אביב נבחרו לתפקידים הראשיים זמרים בינלאומיים ששרו את התפקידים התובעניים הללו בבתי אופרה חשובים ברחבי העולם. המאסטרי דייויד ארונסון מהאופרה הממלכתית של וינה, המנצח פטר ולנטוביץ', שניצח על שתי האופרות הללו בבתי אופרה חשובים ברחבי אירופה והבמאית הבינלאומית רוזמרי דנציגר יובילו את הסולנים, התזמורת הסימפונית ירושלים ושלושת המקהלות אל תוך עין הסערה של יצירות מופת אלו. ה"וריזמו" כז'אנר ספרותי ואופראי—הריאליזם הברוטלי פונה אל העצב החשוף של הצופה, מעמיד ללא כחל ושרק מול פניו את סערת הרגשות האנושית. הצופה מיטלטל יחד עם הגיבור הטראגי, הוא מבין אותו אבל גם נחרד בעצמו מההבנה הזאת. האהבה והתשוקה סוחפות את הגיבורים ומוליכות אותם בנתיבים בלתי נשלטים. האירועים בשתי האופרות מתרחשים בתוך עולם מציאותי, בתוך החברה, בתוך המנהגים הקבועים שלה; כמו הטקס הדתי, התהלוכה של חג הפסחא בקוולריה רוסטיקנה, וטקס חתונה בכנסייה (בגרסה שלפנינו). העולם כמנהגו נוהג ובתוכו מתחוללות דרמות בינאישיות שנמזגות אל תוך המרחב הציבורי. בשתי האופרות המרחב הציבורי/קהילתי בא לידי ביטוי בשימוש נרחב במקהלות מפוצלות, כקבוצות שונות בחברה, בין אם הם נשים וגברים השבים מן העבודה בשדה, בין אם הם אנשי הקהילה הצופים בתהלוכת חג הפסחא, או המתפללים בכנסייה. בהפקה זו, נתונות שלושת המקהלות המצורפות בידיו האמונות של מאסטרו אסף בנרף, שניהל מקהלות אופרה ברחבי העולם ובאופרה הישראלית. התזמור העשיר מדגיש את חריפות העלילה, ובה בעת הוא עוטף אותה במעטפת אסתטית. ניגוד זה, תורם את חלקו למפגש בין סערת הרגשות והמציאות הסובבת אותה. כבר בעולם העתיק דנו הפילוסופים בעניין הקתרזיס המתחולל הן בצופה והן במבצע בצפייה בטרגדיה או בביצוע התפקיד הטראגי. אריסטו "בפואטיקה" מדבר על הפחד והחמלה שעולים בצופה ובמבצע הטראגי. יש בכך מעין עיבוד של הרוע הטמון במין האנושי והפיכתו לחמלה, תוך הסקת מסקנות אתיות ומוסריות. הקתרזיס הינו טיהור הנפש. האופרה "הליצנים" מאת רוג'רו ליאונקוולו, שגם כתב את הליברית, על פי מקרה אמיתי שנידון בבית המשפט שבו השופט היה אביו של המלחין. האופרה מספרת את סיפורו של תיאטרון נודד בין כפרי קלבריה, המציג את הקומדיה דל'ארטה המסורתית. נדה, אשתו של הליצן קאניו בוגדת בו עם מאהב שהזדמן לה בכפר, בעודה דוחה את חיזוריו של חבר הלהקה טוניו. הצגת הערב הופכת להיות הצגת החיים האמיתיים. קאניו, בקנאתו, רוצח לעיני כול את אשתו ואת המאהב שלה המתחבא בינות הקהל. האופרה "קוולריה רוסטיקנה" (ליברטו מאת ג'ובאני טרג'וני טוצטי וגווידו מנאשי על פי נובלה בעלת אותו השם מאת ג'ובאני ורגה) מספרת סיפור טראגי המתרחש בכפר בסיציליה. טורידו חוזר לכפרו לאחר שירותו הצבאי ומגלה שארוסתו לולה נישאה לאלפיו, האיש העשיר של הכפר. בייאושו, הוא מבטיח נישואין לבת הכפר מפשוטי העם, סנטוצה. אך הוא אינו עומד בפיתוי ושב אל זרועותיה של לולה הנשואה. סנטוצה העוקבת אחרי פגישת האהבים של לולה וטורידו מספרת לאלפיו על הרומן בין הארוס שלה לבין אשתו. אלפיו מזמן את טורידו לדו-קרב המסתיים במותו של טורידו. הזמרים: סנטוצה/נדה: יבגניה דושינה, (Eugenia Dushina) סופרן: (תיאטרו ריאל, מדריד; האופרה המלכותית לה מונה, בריסל; בית האופרה של וילניוס; תיאטרון שאנז אליזה, פאריס; בית האופרה של סולוטורן, שווייץ; פסטיבל האופרטה הבינלאומי במרביש) טורידו/קאניו: זוראב זוראבישווילי (Zurab Zurabishvili), טנור: דויטשה אופר ברלין; בית האופרה של אסן; בית האופרה של דיסלדורף; בית האופרה הפלמי, אנטוורפן; האופרה המלכותית בקופנהגן; בית האופרה של ציריך; האופרה הישראלית. אלפיו/טוניו: פדרו קארילו פררה, (Pedro Carillo Perera) בריטון: בית האופרה על שם תרזה קארניו, קראקס, ונצואלה; בית האופרה הלאומי באודסה; פסטיבל פוצ'יני בטורה דל לאגו, איטליה; האופרה הלאומית של מולדביה; תיאטרו פוליטאמה גרקו, לצ'ה, איטליה. ממה לוצ'יה: רונה שרירא (אלטו): האופרה הישראלית לולה: אביגיל גורטלר הר-טוב (סופרן): האופרה הישראלית. סילביו: אולג לבדייב (Oleg Lebedyev), בריטון: בית האופרה סמפר, דרזדן; בית האופרה של דיסלדורף; בית האופרה של קלן; בית האופרה של אסן; המרכז לאמנויות הבמה ע"ש המלכה סופיה בוולנסיה, ספרד; פסטיבל גליינדבורן, בריטניה. ארלקינו: דורון פלורנטין (טנור) האופרה הישראלית המקהלות א-קפלה אנסמבל קולי ירושלים; מנהל מוזיקלי אסף בנרף המקהלה הקאמרית ירושלים; מנהל מוזיקלי תם קרני מקהלת שחר רחובות; מנהלת מוזיקלית גילה בריל